<h1>תורת הבית הארוך לרשב"א בית שלישי שער ששי</h1>
<h2>דף נו.</h2>
ולעניין גבינה שגבנו אותה מבהמה ידועה ואחר כך נשחטה הבהמה ונמצאת טריפה, ואפילו גבן מששים בהמות ונמצאת אחת מהן טריפה, שאין חלב אותה טריפה בטלה בתוך השאר, אם ידוע שהיתה טריפה בזמן שחלבו ממנה, כולן אסורות. ולפיכך אם תוך שלשה ימים שגיבנו ממנה נשחטה הבהמה ונמצא שהוגלד פי המכה, בידוע שהיא שלשה ימים קודם שחיטה, דתניא בפרק אלו טריפות (נ', ב') ואיתה נמי בפרק המדיר (כתובות ע"ו, ב') מחט שנמצאת בעובי בית הכוסות, מצד אחד כשירה, משני צדדין פסולה; נמצא עליה קורט דם, בידוע שהיא קודם שחיטה, לא נמצא עליה קורט דם בידוע שהיא לאחר שחיטה, הוגלד פי המכה בידוע שהיא שלשה ימים קודם שחיטה. אבל אם היה מסופק אם היתה טריפה בשעה שגבנו ממנה או לא, יש מרבותינו הצרפתים ז"ל שאסרו, דאע"ג דחזקה דאורייתא ובהמה זו בשעה שנוצרה בחזקת כשירה היתה, שהרי חיתה שנים עשר חודש, וכל שחיתה שנים עשר חודש כבר נודע לנו שבשעה שנולדה כשירה היתה, אפילו הכי לא אזלינן בכי הא בתר חזקה, דלא אזלינן בתר חזקה אלא בחזקה אלימתא שהיה לה זמן מבורר, כגון חזקת פנויה או חזקת נשואה, דבשעה שנולדה ודאי פנויה היתה, אי נמי כשנשאת עמדה בודאי בחזקת נשואה, אבל חזקת בהמה אינה כן, שלא היתה לה חזקת כשרות מבוררת מעולם, דבשעה שנולדה לא נודע אם היא כשירה או טריפה, אלא שלאחר שראינוה שחיתה שנים עשר חודש נודע לנו מתוך כך שבשעה שנולדה היתה כשירה, וכן בכל עת ועת נודע שלמפרע זה שנים עשר חודש היתה כשירה, וזו לא חזקה גמורה היא ואין אומרין בכי האי גוונא אזלינן בתר חזקה. ותדע לך מדאיבעיא לן בפרק קמא דחולין (י"א, א') מנא הא מילתא דאמור רבנן אזלינן בתר רובא, ואמר רבה בר רב שילא אתיא מפרה אדומה, דאמר רחמנא ושחט ושרף, מה שחיטתה כשהיא שלימה אף שריפתה כשהיא שלימה, וליחוש שמא טריפה היא, אלא לאו שמע מינה דאזלינן בתר רובא; ואם איתא מאי קא מייתי ראיה מפרה, דילמא פרה לאו משום דאזלינן בתר רובא אלא משום דאזלינן בתר חזקה, דפרה בת שנתים, וקיימא לן דטריפה אינה חיה, והילכך כי חיתה שתי שנים איגלי מילתא בודאי שבשעה שנולדה כשירה הות, ואוקי פרה אחזקתה, אלא שמע מינה דחזקה כי האי שאין לה זמן מבורר אינה חזקה. ובשם רבינו שמשון בר' שמשון ז"ל אמרו שאין לאסור הגבינות מטעם זה, דאפילו תאמר שאין הולכין אחר חזקה יש לנו להתיר מכח הרוב, דרוב בהמות כשרות הן, וזו עכשיו היא שנטרפה, וכעניין שאמרו בעניין חזקה בכתובות פרק ראשון (י"ב, ב') גבי כונס את הבתולה ולא מצא לה בתולים, ובפרק המדיר (שם ע"ה, ב') גבי היו בה מומין. ולדעתו הסכים מורי הרב ז"ל, מדאמרינן (חולין ט', א') נשחטה בחזקת היתר עומדת עד שיודע לך במה נטרפה, ואמרינן עלה קמ"ל דאע"ג דאיתיליד בה ריעותא. ואע"ג דאיכא למימר דהתם שאני דריעותא בעלמא הוא שנולד בה, וגופה דבהמה לא איתרעאי בודאי, אבל כאן דודאי איתרעאי לה בהמה, דהשתא מיהא ודאי טריפה היא ודאי, אפילו הכי איכא למישמע מינה דאזלינן בתר חזקה הבאה מכח הרוב, דהתם משום דאזלינן בתר חזקה דאתיא מכח הרוב, שאין רוב בהמות טריפות, הוא דאזלינן בה לקולא ותלינן בזאב. ומיהו הני מילי בטרפות שאיפשר לומר דהשתא סמוך לשחיטה ממש נולד בה, אבל ודאי בטרפות סירכא או בטריפות אחרים שאי איפשר לתלותם בשעת שחיטה, בהא ודאי אסורין, דהא אי איפשר לך לומר בה העמידנה על חזקתה, דהא ודאי נפקא לה מחזקתה, ואי אתה יודע מתי נטרפה ומתי יצאתה מחזקתה, וכיון דודאי יצאתה מחזקתה ואין אתה יכול לברר מתי ולא לתלות בזמן ידוע, אוסרין אותה למפרע. וכעניין שאמרו בכתמים (נדה נ"ו, א') שהאשה טמאה משעת כיבוס, כיון שכתם זה יבש, ועל כרחך לא ראתה עכשיו אלא מכבר, ולא אמרינן העמד אשה על חזקתה ולא נחזיקנה בטמאה למפרע אלא בכדי שיוכל הכתם להתיבש, אלא אמרינן משעת הכיבוס ראתה. ואע"ג דלגבי מומין אמרו העמד אשה על חזקתה ובחזקת הבעל נולדו, אע"פ שהמומין הללו שנולדו בה הן מומין שאי איפשר שנולדו בה עכשיו ממש, התם הוא דמכל מקום ברשות הבעל נמצאו, ואין לנו להחזיקם מרשות לרשות, אלא אמרינן כאן נמצאו וכאן היו, כלומר ברשות זה נמצאו וברשות זה אנו מחזיקים שהיו. כך פירש רבינו ז"ל. וכן נמצא בהלכות גדולות שהבהמה שנמצאת טריפה אוסרין גבינות שנעשו ממנה למפרע. וכן היא בספר התרומה.
